מה ההורים שלך יכלו לעשות אחרת שהיה עוזר לך לא להשתמש בסמים?
הדבר הראשון שההורים שלי יכלו לעשות אחרת זה שהם לא היו צריכים לעזור לי בזמן שהייתי בשימוש פעיל.
כשהיה לי מינוס בבנק – הם הכניסו כסף לחשבון.
כשהייתי חייב כסף לסוחרי הסמים שלי – הם היו משלמים.
כשנעצרתי על-ידי המשטרה – הם שחררו אותי.
כשגנבתי מהם כסף – הם לא עשו דבר.
כשהייתי זקוק לכסף - לכל דבר – הם היו שם.
לא חוויתי את התוצאות של המעשים שלי.
מה שלא עשיתי, ההורים שלי טיפלו בזה. הייתי מודע למה שהם עשו, אז ניצלתי אותם. מה שהייתי צריך לעשות כדי להשיג סמים – עשיתי. וזה מכיוון ששום דבר לא קרה. מה הם יעשו? יצעקו עליי, יטיפו לי? הייתי אומר להם את מה שהם רצו לשמוע וחוזר ועושה את אותו הדבר שוב ושוב.
הם היו צריכים ללמד אותי ללמוד מהטעויות שלי ולהיות אחראי למעשיי. הסיבה שיכולתי להשתמש בסמים ב-9 השנים האחרונות היא בגלל שההורים שלי אפשרו לי לעשות את זה. אם הם היו זורקים אותי מהבית, אם הייתי מחויב לשלם את החשבונות שלי, נכנס למאסר או מתמודד עם הבעיות שלי בעצמי – אין ספק שמזמן הייתי מנסה להיגמל מסמים.
דבר נוסף שהלוואי שההורים שלי היו עושים אחרת זה שכשהייתי בתיכון, הם היו צריכים לרצות לדעת יותר על עיסוקיי מחוץ לבית הספר.
הם אף פעם לא שאלו אותי לאן אני הולך, עם מי הייתי ומה אני עושה. ואם הם כן שאלו, הייתי משקר להם. כל עוד הציונים שלי היו טובים, הייתי יכול לעשות כמעט כל דבר שרציתי. כשמלאו לי 21 סיפרתי להורים שלי שאני מעשן סיגריות. התחלתי לעשן בגיל 16. במשך 5 שנים להורים שלי לא מושג שאני מעשן, והתגוררנו באותו הבית. איך הם לא ידעו? הם חשבו שאני שותה קצת אבל לא היה להם מושג מה חומרתם של אלכוהול, סמים, דיכאון וחרדה.
הייתי צריך להגיד להם את כל הדברים האלה מכיוון שהם אף פעם לא טרחו לשאול.
ועוד דבר, לא הייתה לי אחריות. ההורים שלי אמרו לי שאם הציונים שלי טובים (בתיכון וגם באוניברסיטה) אז אני לא צריך לעבוד והם יעזרו לי מבחינה כלכלית. מאז שהייתי בן 16 ההורים שלי קנו לי שתי מכוניות. אם הייתי צריך כסף "לצאת" כל מה שהייתי צריך לעשות זה לבקש. ההורים שלי לא אילצו אותי למצוא עבודה כך שאף פעם לא למדתי את החשיבות של עבודה קשה וערך הכסף. ציפיתי שהכול יינתן לי.
ותראו אותי עכשיו. אני בן 24 ועדיין ילד.
ההורים שלי עדיין משלמים עבור כרטיסי האשראי שלי, הלוואות הסטודנט, חשבון הסלולרי שלי, הקנסות שלי, שכר עורכי הדין. אם הייתה לי מכונית כרגע, הם היו משלמים את הביטוח והבנזין.
אתם לא יודעים כמה שאני מתבייש בזה. זה גורם לי להרגיש כמו לוזר.
אני לא מאשים את הוריי.
זו לא אשמתם שאני מכור לסמים. אני עשיתי את כל ההחלטות השגויות. האם ההורים שלי עשו טעויות? בהחלט. אבל אני יודע שהסיבה היחידה שהם עוזרים לי היא מכיוון שהם אוהבים אותי. מאז שאני נקי, יש לי שיחות אם אמי על הנושאים האלה. מערכת היחסים בינינו השתנתה.
ההורים שלי הבהירו לי באופן מוחלט שאם אשאר נקי הם יעשו הכול כדי לעזור לי, אבל אם אחזור להשתמש בסמים, הם לא יהיו שם כדי להציל אותי.
כשיהיו לי ילדים אני לא רוצה שהם יסבלו מהתמכרות כמו שאני סבלתי.
אני לא מסוגל לדמיין את עצמי כהורה במקום המכור. כבר אמרתי את זה בעבר, אבל אני חושב שלפעמים הורים יכולים לעבור דרך יותר כאב מאשר אנחנו המכורים.
אם הבן שלי היה כותב על הנושא "מה ההורים שלך היו יכולים לעשות אחרת כדי לעזור לך לא להשתמש בסמים?" אני משערת שהוא היה מספר כמעט את אותו הסיפור.
הדבר הראשון שההורים שלי יכלו לעשות אחרת זה שהם לא היו צריכים לעזור לי בזמן שהייתי בשימוש פעיל.
כשהיה לי מינוס בבנק – הם הכניסו כסף לחשבון.
כשהייתי חייב כסף לסוחרי הסמים שלי – הם היו משלמים.
כשנעצרתי על-ידי המשטרה – הם שחררו אותי.
כשגנבתי מהם כסף – הם לא עשו דבר.
כשהייתי זקוק לכסף - לכל דבר – הם היו שם.
לא חוויתי את התוצאות של המעשים שלי.
מה שלא עשיתי, ההורים שלי טיפלו בזה. הייתי מודע למה שהם עשו, אז ניצלתי אותם. מה שהייתי צריך לעשות כדי להשיג סמים – עשיתי. וזה מכיוון ששום דבר לא קרה. מה הם יעשו? יצעקו עליי, יטיפו לי? הייתי אומר להם את מה שהם רצו לשמוע וחוזר ועושה את אותו הדבר שוב ושוב.
הם היו צריכים ללמד אותי ללמוד מהטעויות שלי ולהיות אחראי למעשיי. הסיבה שיכולתי להשתמש בסמים ב-9 השנים האחרונות היא בגלל שההורים שלי אפשרו לי לעשות את זה. אם הם היו זורקים אותי מהבית, אם הייתי מחויב לשלם את החשבונות שלי, נכנס למאסר או מתמודד עם הבעיות שלי בעצמי – אין ספק שמזמן הייתי מנסה להיגמל מסמים.
דבר נוסף שהלוואי שההורים שלי היו עושים אחרת זה שכשהייתי בתיכון, הם היו צריכים לרצות לדעת יותר על עיסוקיי מחוץ לבית הספר.
הם אף פעם לא שאלו אותי לאן אני הולך, עם מי הייתי ומה אני עושה. ואם הם כן שאלו, הייתי משקר להם. כל עוד הציונים שלי היו טובים, הייתי יכול לעשות כמעט כל דבר שרציתי. כשמלאו לי 21 סיפרתי להורים שלי שאני מעשן סיגריות. התחלתי לעשן בגיל 16. במשך 5 שנים להורים שלי לא מושג שאני מעשן, והתגוררנו באותו הבית. איך הם לא ידעו? הם חשבו שאני שותה קצת אבל לא היה להם מושג מה חומרתם של אלכוהול, סמים, דיכאון וחרדה.
הייתי צריך להגיד להם את כל הדברים האלה מכיוון שהם אף פעם לא טרחו לשאול.
ועוד דבר, לא הייתה לי אחריות. ההורים שלי אמרו לי שאם הציונים שלי טובים (בתיכון וגם באוניברסיטה) אז אני לא צריך לעבוד והם יעזרו לי מבחינה כלכלית. מאז שהייתי בן 16 ההורים שלי קנו לי שתי מכוניות. אם הייתי צריך כסף "לצאת" כל מה שהייתי צריך לעשות זה לבקש. ההורים שלי לא אילצו אותי למצוא עבודה כך שאף פעם לא למדתי את החשיבות של עבודה קשה וערך הכסף. ציפיתי שהכול יינתן לי.
ותראו אותי עכשיו. אני בן 24 ועדיין ילד.
ההורים שלי עדיין משלמים עבור כרטיסי האשראי שלי, הלוואות הסטודנט, חשבון הסלולרי שלי, הקנסות שלי, שכר עורכי הדין. אם הייתה לי מכונית כרגע, הם היו משלמים את הביטוח והבנזין.
אתם לא יודעים כמה שאני מתבייש בזה. זה גורם לי להרגיש כמו לוזר.
אני לא מאשים את הוריי.
זו לא אשמתם שאני מכור לסמים. אני עשיתי את כל ההחלטות השגויות. האם ההורים שלי עשו טעויות? בהחלט. אבל אני יודע שהסיבה היחידה שהם עוזרים לי היא מכיוון שהם אוהבים אותי. מאז שאני נקי, יש לי שיחות אם אמי על הנושאים האלה. מערכת היחסים בינינו השתנתה.
ההורים שלי הבהירו לי באופן מוחלט שאם אשאר נקי הם יעשו הכול כדי לעזור לי, אבל אם אחזור להשתמש בסמים, הם לא יהיו שם כדי להציל אותי.
כשיהיו לי ילדים אני לא רוצה שהם יסבלו מהתמכרות כמו שאני סבלתי.
אני לא מסוגל לדמיין את עצמי כהורה במקום המכור. כבר אמרתי את זה בעבר, אבל אני חושב שלפעמים הורים יכולים לעבור דרך יותר כאב מאשר אנחנו המכורים.
אם הבן שלי היה כותב על הנושא "מה ההורים שלך היו יכולים לעשות אחרת כדי לעזור לך לא להשתמש בסמים?" אני משערת שהוא היה מספר כמעט את אותו הסיפור.
תגובות
הוסף רשומת תגובה