כשאנו רואים את המכורים מתנהגים בחוסר הגיון, אנו המומים ולא יודעים איך להגיב. הרי ברור שמה שמכורים עושים לעצמם ולאחרים זה הרסני, ואנחנו שואלים – איך זה שמכורים לא מסוגלים לשייך את ההתנהגות שלהם לשימוש בסמים?
כשאדם פסיכוטי מתנהג בצורה מטורפת זה לא גורם לנו לאבד את עשתונותינו, אבל כשאדם שכביכול מתנהג בצורה נורמלית והגיונית עושה דבר מטורפים, אנחנו נדהמים ומתחילים לפקפק בחושים שלנו. האם מה שאנחנו רואים באמת קורה? ספקות עצמיים אלה יכולים להיות כל כך קיצוניים עד שאנחנו נעשים פגיעים ומקבלים את ההסברים הכי מגוחכים כהגיוניים!
החשיבה של המכור יכולה להיות כל כך מושפעת מפעילות של כימיקלים במוח שלו, שהסתירות בהתנהגות שלו וחוסר העיקביות נעשים מובנים. כשמכורים מחלימים מסתכלים אחורנית על חוסר ההגיון בהתנהגותם, הם נדהמים מאיך שהם חשבו והתנהגו. מה שפחות ברור הוא – איך ולמה, קרובים של מכורים, שחשיבתם אינה מושפעת מסמים, נופלים טרף לכל כך הרבה עיוותים בחשיבה ובהתנהגות.
התשובה היא – שלכולנו יש צרכים ייחודיים, חלקם בריאים וחלקם לא כל כך בריאים. הדחף הרגשי לספק צרכים אלה יכול להשפיע בצורה משמעותית על מה שאנחנו חושבים ומרגישים. לפעמים לחצים רגשיים יכולים לעוות את החשיבה שלנו כמעט או בדיוק כמו שימוש בסמים, וזאת הסיבה שכל כך חשוב להבין את המושג "חשיבה התמכרותית" כי היא קיימת ופועלת אצל כל מכור ובמידה מסויימת גם אצל הקרובים אליו.
מכורים, בדרך כלל, מחפשים דרכים להמשיך את השימוש שלהם בסמים ובו בזמן מנסים להימנע מהתוצאות ההרסניות של השימוש. מכור עשוי, למשל, להשתמש בסמים "רק בסופי שבוע" או להפחית את כמות הסם שהוא צורך. כאשר המאמצים לשלוט בסם נכשלים, המכורים לא מסיקים מכך שאין להם שליטה על השימוש אלא אומרים לעצמם: השיטה הזאת והזאת לא הצליחה, אני חייב למצוא שיטה אחרת שכן עובדת. בדומה, קרובים של מכורים לא יגיעו למסקנה שמכיוון שכל המאמצים לעצור את המכור מלהשתמש היו לשווא וכי לא ניתן לשלוט עליו, הם יחפשו דרכים חדשות שכן יעבדו.
שתיים ועוד שתיים שווים חמש
אימו של בחור צעיר שהורס את עצמו על-ידי שימוש בסמים איננה יכולה להבין איך הוא מסוגל להתעלם מההשפעות ההרסניות שלסמים יש על חייו. היא ביקשה עזרה כדי שהיא תוכל להתמודד איתו - "אבל אל תגידו לי שאני צריכה להוציא אותו מהבית או לא לשחרר אותו ממעצר", היא אומרת. "את זה אני לא רוצה לשמוע". זה כמו לומר: "כמה זה שתיים ועוד שתיים, אבל אל תגידו לי שזה ארבע". היא לא מסוגלת להבין שהחשיבה שלה לא פחות מעוותת מחשיבתו של בנה. ולמה החשיבה שלה מעוותת? מכיוון שכשהיא שחררה אותו ממעצר או לא הוציאה אותו מהבית היא "איפשרה" לו להמשיך להשתמש בסמים ומנעה ממנו "להגיע לתחתית" שמתוכה החלמה היתה יכולה להיות אפשרית.
זה יהיה מוגזם לבקש ממכור פעיל לנסות לבדוק אם התפיסות שלנו נכונות או מעוותות, אבל יהיה זה נבון מצידם של אנשים שהמוח שלהם לא מושפע מסמים, לבדוק את החשיבה שלהם עצמם, ובאותו עת לשים את התנהגותו של המכור בפרופורציה הנכונה. זה נכון לגבי בעל, אישה, הורה, ילד, מטפל, מעביד, ידיד או כל מי שקרוב אל מכור פעיל. ככל שנבין יותר טוב כיצד מכורים חושבים ופועלים, הסיכוי שנרגיש מאויימים לנוכח ההתנהגות שלהם יקטן ופחות ניפול קורבן לדרכים הנלוזות, התחבולניות והערמומיות שלהם. מעבר לכך, אם נבין שישנם כוחות בתוכנו שמסוגלים לייצור הרבה מאותם עיוותים שנגרמים כתוצאה משימוש בסמים, נגלה פחות התנגדות כאשר יצביעו בפנינו על התפקיד שלנו בהתמכרות.
תפיסה מעוותת
שני רעיונות סותרים לא יכולים להתקיים בהיגיון בריא אבל הם כן יכולים להתקיים בהתמכרותולוגיה. קרובים של מכורים הם אנשים רגישים בצורה קיצונית שסובלים לעיתים בצורה חריפה ביותר. הרבה מן התכונות ההתמכרותיות שקיימות אצל המכור קיימות במקביל גם אצל הקרובים אליו, וזאת מכיוון שהם נובעים מאותו מקור: תחושת ערך עצמי נמוך.
רוב הבעיות הנפשיות שמקורן הוא לא פיזי, קשורות בדרך זו או אחרת לערך עצמי נמוך. הכוונה במונח ערך עצמי נמוך, היא לרגשות שליליים שיש לאנשים ביחס אל עצמם שעובדתית אינם מוצדקים. במילים אחרות, להרבה אנשים יש תפיסה עצמית מוטעית. המוזר שבדבר הוא, שרגשות אלה של חוסר כשירות לעיתים עצום דווקא אצל אנשים מוכשרים ביותר. אם התפיסה שלהם לגבי עצמם מוטעית, הרי שגם יכולת ההסתגלות שלהם בחייהם מועדת לנחשלות. אנחנו יכולים להתאים את עצמנו למציאות רק עם יש לנו תפיסה נכונה לגביה.
היערכות לשינוי
איך זה ייתכן שאדם יכול להיות בסתירה עצמית כל כך בולטת אבל לא מסוגל לזהת את זה אפילו כשמצביעים על כך בפניו? התשובה היא: הכחשה. הרבה מההכחשה בחשיבה מעוותת נובעת מהתנגדות עזה לשינוי. ככל שאדם יכול להתכחש למציאות, הוא יכול להמשיך להתנהג כמו שהוא תמיד התנהג. קבלת המציאות עלולה לחייב אותו לתהליך מאוד קשה של שינוי. לרוב, לאנשים אין בעייה עם שינוי כל עוד השינוי מתרחש אצל מישהו אחר.
קרובים של מכורים יחפשו במרץ עזרה עבור המכור, בתקווה שמומחים יגידו להם איך לעצור אותו מלהשתמש בסמים. הם מתאכזבים כאשר הם לומדים שהם לא יכולים לעשות שום דבר על-מנת לשנות את ההתנהגות שלו, שהם חסרי אונים מול המכור. כאשר יועצים מציעים להם שיסתכלו על ההתנהגות שלהם ויתחילו לעשות שינויים בעצמם, הם נוטים לסגת. הם במיוחד מסתייגים מאנשים בבתוכניות 12 הצעדים שאומרים להם: "אנחנו לא באים לכאן כדי לשנות את המכור. אנחנו באים לכאן כדי לשנות את עצמנו". "לשנות את עצמי?" הם עונים – "למה שאני אשנה את עצמי? אני לא זה שמשתמש בסמים!"
כלל שלושה ה-C’s
בנר-אנון ישנו כלל שנקרא שלושת ה-C’s. את לא גרמת לזה לקרות – Cause. את לא יכולה לשלוט על זה – Control ואת לא יכולה לרפא את זה – Cure, אבל הרבה אנשים כן מרגישים אחראים להתמכרותו של מישהו אחר, כן מנסים לשלוט עליה וכן מאמינים שהם יכולים לרפא אותה. לפעמים נדמה שהקרוב חושב "יש לי כזה כוח אדיר", שהוא כן יכול לגרום להתמכרות, לשלוט עליה או לרפא אותה. זו לא יומרנות או תחושה של עליונות – בדיוק ההיפך. תחושות כאלו הם לעיתים קרובות תגובות של התגוננות כנגד התחושה של נחיתות.
מעבר לשלושת ה-C’s, ערך עצמי נמוך תורם לאמונות אחרות שיש לקרובים של מכורים.
קרובים של מכורים בדרך-כלל:
- לא סומכים על השיפוט שלהם ומקבלים את השקפת עולמו של המכור כנכונה.
- מרגישים מחוייבים להצדיק את הקיום שלהם בכך שהם מטפלים באחרים ולפעמים מקבלים שמגיע להם התפקיד של קדוש מעונה או קורבן.
- מאמינים שהם קשורים למכור בגלל שהם מרגישים שחסרים להם המשאבים להסתדר בכוחות עצמם.
- קל להם להאמין להערות שיש למכור לגביהם.
- נמנעים מלעשות את המיטב שהם יכולים עבור עצמם מכיוון שהם לא מאמינים שמגיע להם הטוב ביותר.
- חושבים את עצמם כבלתי נאהבים.
- חוששים להביע כעס מכיוון שהם לא סומכים על עצמם לשלוט על הכעס שלהם.
- חושבים שאם הם כועסים, אחרים יידחו אותם.
לסיכום, למכורים ולקרובים שלהם יש הרבה במשותף. אצל שניהם ישנה הכחשה, רציונליזציה והשלכה. אצל שניהם רעיונות סותרים יכולים להתקיים בכפיפה אחת, לשניהם התנגדות עזה לשינוי עצמי ורצון לשנות אחרים, אצל שניהם קיימת אשליה של שליטה ולשניהם, באופן תמידי, ערך עצמי נמוך. הדבר היחיד שמבדיל ביניהם עשוי להיות שימוש או אי-שימוש בכימיקלים.
הקטע נלקח מתוך הספר "חשיבה התמכרותית" (תורגם לעברית כמיטב יכולתי).
כשאדם פסיכוטי מתנהג בצורה מטורפת זה לא גורם לנו לאבד את עשתונותינו, אבל כשאדם שכביכול מתנהג בצורה נורמלית והגיונית עושה דבר מטורפים, אנחנו נדהמים ומתחילים לפקפק בחושים שלנו. האם מה שאנחנו רואים באמת קורה? ספקות עצמיים אלה יכולים להיות כל כך קיצוניים עד שאנחנו נעשים פגיעים ומקבלים את ההסברים הכי מגוחכים כהגיוניים!
החשיבה של המכור יכולה להיות כל כך מושפעת מפעילות של כימיקלים במוח שלו, שהסתירות בהתנהגות שלו וחוסר העיקביות נעשים מובנים. כשמכורים מחלימים מסתכלים אחורנית על חוסר ההגיון בהתנהגותם, הם נדהמים מאיך שהם חשבו והתנהגו. מה שפחות ברור הוא – איך ולמה, קרובים של מכורים, שחשיבתם אינה מושפעת מסמים, נופלים טרף לכל כך הרבה עיוותים בחשיבה ובהתנהגות.
התשובה היא – שלכולנו יש צרכים ייחודיים, חלקם בריאים וחלקם לא כל כך בריאים. הדחף הרגשי לספק צרכים אלה יכול להשפיע בצורה משמעותית על מה שאנחנו חושבים ומרגישים. לפעמים לחצים רגשיים יכולים לעוות את החשיבה שלנו כמעט או בדיוק כמו שימוש בסמים, וזאת הסיבה שכל כך חשוב להבין את המושג "חשיבה התמכרותית" כי היא קיימת ופועלת אצל כל מכור ובמידה מסויימת גם אצל הקרובים אליו.
מכורים, בדרך כלל, מחפשים דרכים להמשיך את השימוש שלהם בסמים ובו בזמן מנסים להימנע מהתוצאות ההרסניות של השימוש. מכור עשוי, למשל, להשתמש בסמים "רק בסופי שבוע" או להפחית את כמות הסם שהוא צורך. כאשר המאמצים לשלוט בסם נכשלים, המכורים לא מסיקים מכך שאין להם שליטה על השימוש אלא אומרים לעצמם: השיטה הזאת והזאת לא הצליחה, אני חייב למצוא שיטה אחרת שכן עובדת. בדומה, קרובים של מכורים לא יגיעו למסקנה שמכיוון שכל המאמצים לעצור את המכור מלהשתמש היו לשווא וכי לא ניתן לשלוט עליו, הם יחפשו דרכים חדשות שכן יעבדו.
שתיים ועוד שתיים שווים חמש
אימו של בחור צעיר שהורס את עצמו על-ידי שימוש בסמים איננה יכולה להבין איך הוא מסוגל להתעלם מההשפעות ההרסניות שלסמים יש על חייו. היא ביקשה עזרה כדי שהיא תוכל להתמודד איתו - "אבל אל תגידו לי שאני צריכה להוציא אותו מהבית או לא לשחרר אותו ממעצר", היא אומרת. "את זה אני לא רוצה לשמוע". זה כמו לומר: "כמה זה שתיים ועוד שתיים, אבל אל תגידו לי שזה ארבע". היא לא מסוגלת להבין שהחשיבה שלה לא פחות מעוותת מחשיבתו של בנה. ולמה החשיבה שלה מעוותת? מכיוון שכשהיא שחררה אותו ממעצר או לא הוציאה אותו מהבית היא "איפשרה" לו להמשיך להשתמש בסמים ומנעה ממנו "להגיע לתחתית" שמתוכה החלמה היתה יכולה להיות אפשרית.
זה יהיה מוגזם לבקש ממכור פעיל לנסות לבדוק אם התפיסות שלנו נכונות או מעוותות, אבל יהיה זה נבון מצידם של אנשים שהמוח שלהם לא מושפע מסמים, לבדוק את החשיבה שלהם עצמם, ובאותו עת לשים את התנהגותו של המכור בפרופורציה הנכונה. זה נכון לגבי בעל, אישה, הורה, ילד, מטפל, מעביד, ידיד או כל מי שקרוב אל מכור פעיל. ככל שנבין יותר טוב כיצד מכורים חושבים ופועלים, הסיכוי שנרגיש מאויימים לנוכח ההתנהגות שלהם יקטן ופחות ניפול קורבן לדרכים הנלוזות, התחבולניות והערמומיות שלהם. מעבר לכך, אם נבין שישנם כוחות בתוכנו שמסוגלים לייצור הרבה מאותם עיוותים שנגרמים כתוצאה משימוש בסמים, נגלה פחות התנגדות כאשר יצביעו בפנינו על התפקיד שלנו בהתמכרות.
תפיסה מעוותת
שני רעיונות סותרים לא יכולים להתקיים בהיגיון בריא אבל הם כן יכולים להתקיים בהתמכרותולוגיה. קרובים של מכורים הם אנשים רגישים בצורה קיצונית שסובלים לעיתים בצורה חריפה ביותר. הרבה מן התכונות ההתמכרותיות שקיימות אצל המכור קיימות במקביל גם אצל הקרובים אליו, וזאת מכיוון שהם נובעים מאותו מקור: תחושת ערך עצמי נמוך.
רוב הבעיות הנפשיות שמקורן הוא לא פיזי, קשורות בדרך זו או אחרת לערך עצמי נמוך. הכוונה במונח ערך עצמי נמוך, היא לרגשות שליליים שיש לאנשים ביחס אל עצמם שעובדתית אינם מוצדקים. במילים אחרות, להרבה אנשים יש תפיסה עצמית מוטעית. המוזר שבדבר הוא, שרגשות אלה של חוסר כשירות לעיתים עצום דווקא אצל אנשים מוכשרים ביותר. אם התפיסה שלהם לגבי עצמם מוטעית, הרי שגם יכולת ההסתגלות שלהם בחייהם מועדת לנחשלות. אנחנו יכולים להתאים את עצמנו למציאות רק עם יש לנו תפיסה נכונה לגביה.
היערכות לשינוי
איך זה ייתכן שאדם יכול להיות בסתירה עצמית כל כך בולטת אבל לא מסוגל לזהת את זה אפילו כשמצביעים על כך בפניו? התשובה היא: הכחשה. הרבה מההכחשה בחשיבה מעוותת נובעת מהתנגדות עזה לשינוי. ככל שאדם יכול להתכחש למציאות, הוא יכול להמשיך להתנהג כמו שהוא תמיד התנהג. קבלת המציאות עלולה לחייב אותו לתהליך מאוד קשה של שינוי. לרוב, לאנשים אין בעייה עם שינוי כל עוד השינוי מתרחש אצל מישהו אחר.
קרובים של מכורים יחפשו במרץ עזרה עבור המכור, בתקווה שמומחים יגידו להם איך לעצור אותו מלהשתמש בסמים. הם מתאכזבים כאשר הם לומדים שהם לא יכולים לעשות שום דבר על-מנת לשנות את ההתנהגות שלו, שהם חסרי אונים מול המכור. כאשר יועצים מציעים להם שיסתכלו על ההתנהגות שלהם ויתחילו לעשות שינויים בעצמם, הם נוטים לסגת. הם במיוחד מסתייגים מאנשים בבתוכניות 12 הצעדים שאומרים להם: "אנחנו לא באים לכאן כדי לשנות את המכור. אנחנו באים לכאן כדי לשנות את עצמנו". "לשנות את עצמי?" הם עונים – "למה שאני אשנה את עצמי? אני לא זה שמשתמש בסמים!"
כלל שלושה ה-C’s
בנר-אנון ישנו כלל שנקרא שלושת ה-C’s. את לא גרמת לזה לקרות – Cause. את לא יכולה לשלוט על זה – Control ואת לא יכולה לרפא את זה – Cure, אבל הרבה אנשים כן מרגישים אחראים להתמכרותו של מישהו אחר, כן מנסים לשלוט עליה וכן מאמינים שהם יכולים לרפא אותה. לפעמים נדמה שהקרוב חושב "יש לי כזה כוח אדיר", שהוא כן יכול לגרום להתמכרות, לשלוט עליה או לרפא אותה. זו לא יומרנות או תחושה של עליונות – בדיוק ההיפך. תחושות כאלו הם לעיתים קרובות תגובות של התגוננות כנגד התחושה של נחיתות.
מעבר לשלושת ה-C’s, ערך עצמי נמוך תורם לאמונות אחרות שיש לקרובים של מכורים.
קרובים של מכורים בדרך-כלל:
- לא סומכים על השיפוט שלהם ומקבלים את השקפת עולמו של המכור כנכונה.
- מרגישים מחוייבים להצדיק את הקיום שלהם בכך שהם מטפלים באחרים ולפעמים מקבלים שמגיע להם התפקיד של קדוש מעונה או קורבן.
- מאמינים שהם קשורים למכור בגלל שהם מרגישים שחסרים להם המשאבים להסתדר בכוחות עצמם.
- קל להם להאמין להערות שיש למכור לגביהם.
- נמנעים מלעשות את המיטב שהם יכולים עבור עצמם מכיוון שהם לא מאמינים שמגיע להם הטוב ביותר.
- חושבים את עצמם כבלתי נאהבים.
- חוששים להביע כעס מכיוון שהם לא סומכים על עצמם לשלוט על הכעס שלהם.
- חושבים שאם הם כועסים, אחרים יידחו אותם.
לסיכום, למכורים ולקרובים שלהם יש הרבה במשותף. אצל שניהם ישנה הכחשה, רציונליזציה והשלכה. אצל שניהם רעיונות סותרים יכולים להתקיים בכפיפה אחת, לשניהם התנגדות עזה לשינוי עצמי ורצון לשנות אחרים, אצל שניהם קיימת אשליה של שליטה ולשניהם, באופן תמידי, ערך עצמי נמוך. הדבר היחיד שמבדיל ביניהם עשוי להיות שימוש או אי-שימוש בכימיקלים.
הקטע נלקח מתוך הספר "חשיבה התמכרותית" (תורגם לעברית כמיטב יכולתי).
תגובות
הוסף רשומת תגובה